ב"ה ב' ניסן, תשי"ח
ברוקלין.
הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ רב פעלים
'מו"ה יהושע שניאור זלמן ש
!שלום וברכה
במענה למכתבו ממוצש"ק, בודאי מכבר קבל מענה על מכתביו הקודמים, ורואה הנני במכתבו סתירה מרישא לסיפא, שמתחיל בהאסיפות התועדות ונאומים וכו' איך שפעל זה לקרב הלבבות, ומסיים אז אלץ טויג ניט וכו', ואף שכבר כמה שנים הורגלו להחשך כפול ומכופל בעקבתא דמשיחא, בכ"ז איזה הגבלה צ"ל אפילו בזה, שהרי בלי גבול הוא רק בהטוב והקדושה, ואין זה נמצא בלעו"ז. וכוונתי שיקח פסת נייר וירשום עלי' מצב החמור לפני שתים שלוש שנים והמצב של המוסד עתה, יראה ההתקדמות אשר בדרך שהטבע לא הי' לזה כל מקום. ולהזכיר רק שני ענינים מזמן האחרון
ההקצבה של ארבעת אלפים לירות ות"ק להבנין, באסיפת הקונפרנץ ברומא, בה בשעה שהחלטה כאן היתה שלא ליתן אף פרוטה, וגם ברומא לא היתה השתדלות כזו שבדרך הטבע יסכימו להשינוי מן הקצה אל הקצה
במ"ש במכתבו זה אשר משפחת ליבער שנדבו כל הסכום שהישיבה צריכה לשלם בעד הבנין. ומסופקני אם אפילו כפי מצבו עתה דנפילת רוח (שאין לו כל הסברה בשכל), יוכל למצוא הסברה בטבע, איך זה בא.
והנה באמת הוכחות הנ"ל לא באו אלא להעדפה, שהרי ידועה הוראה הברורה מכבר, והוא - שכל ענין המחליש פעולות לתומ"צ בודאי שמקורו הוא היצה"ר (עיין היום יום כ"ג סיון) ז.א. ההיפך של ממה"מ הקב"ה. ומי שאינו רוצה להטעות את עצמו, כבר נתבאר בקונטרס ומעין ובכו"כ מאמרים, יודע שאחת משתי אלה הלנו אתה או וכו'.
ומצד ענין הרצון (ודלא כענין השכל) הרי אין נפק"מ אם אין מקיים דבר קל או שעוברים על כל הענין.
מובן שלא לדרשא קאתינא, אלא להבהיר המצב, שנמיכת רוח יסודה פיתויי ותחבולות יצר הרע, וכשם שלוחם נגדו ופיתויו כשמדבר ע"ד מצוה דאורייתא כפשוטו, שבודאי מופרך הדבר אצלו, כן ממש בהנוגע לפיתויים אלו.
מובן וגם פשוט, שאין כל הנ"ל אומר, אשר הפעולות בהמוסדות חב"ד באוסטרליא הם בתכלית השלימות, ואין כל מקום לשכלול ושיפור. כי אין פעולות כאלו בעולמנו לאחרי חטא עה"ד. וידוע הציווי שצ"ל לא רק עבודה סתם, אלא עבודה כמאן דבעי למיעבד, שלכן תמיד צריך לחפש המגרעות ולמלאותם ולתקנם, אבל לא ע"י נפילת רוח ונמיכת רוח, יוושע מי שהוא, וגם הענינים אודותם כותב ג"כ לא.
כנראה ממכתבו זה והקודמו - אוחז גם עתה בשיטה הקיצונית, שאי אפשר לסמוך על מי שהוא מדבר הקטן ביותר עד הדבר החשוב ביותר, ובאם זה אי אפשרי לו בעצמו למלאות, הרי זהו סימן מובהק ביותר - שאינו ראוי להתעסק. ומופרך למסור אפי' הענינים הטפלים או התלוים בשפת המדינה וכיו"ב לאחרים. ומשיטה האמורה כאן תוצאה מידית, שאין מקום להתייעץ עם מי שהוא שהרי ממנ"פ אם מסוגל הוא להענין אינו זקוק לעצתו של מי שהוא, ובאם אין השכל שלו מספיק, הרי מה יועילו אחרים.
שגם לזה אין כל יסוד, לאחרי דבר משנה בפשטות, אין דן יחידי אלא אחד, והמפורסמות ונראה במוחש על כל צעד ושעל אין צריכות ראי
ויהי רצון שיכיר את האמת, שאפשר להיות מציאותו הוא ומציאות אחרים, והאחד משלים את רעהו, ואין זה סיבה לנמיכת רוח של מי שהוא - באם זקוק הוא לעצה והוראה, ולפעמים גם תיקון שגיאה, ולא לבד שאין בזה כל סיבה להזניח העבודה אלא אדרבה ואדרבה.
המחכה לבשו"ט בכל האמור, ואשר סוכ"ס יעמוד על האמור בהנ"ל מתוך שמחה וטוב לבב, ויוסיף אומץ בחלקו היפה שהעמידתו עליו השגחה העליונה, להיות מהנוטלים חלק בראש בהפצת המעינות במדינת [אוסטרליא]. ויהי' רצון שיהי' כל זה מתוך שמחה וטוב לבב פנימית ואמיתית - מתוך בריאות הנכונה.
בברכה לחג פסח כשר ושמח ולבשו"ט בהקדם.
מ. שניאורסאהן